בשנים האחרונות נוח להפועל ב"ש מול בית"ר ירושלים. ההפסד האחרון שלה בליגה לבית"ר הוא לפני כמעט 5 שנים, ב-13.4.14, בעיצומם של מאבקי הירידה. מאז הסתיימו המשחקים בין הקבוצות ב-11 נצחונות אדומים (!) ו-5 תוצאות תיקו. סטטיסטיקה די מרשימה שמצליחה להשכיח השפלות לא מעטות שספגה באר שבע מקבוצת המנורה.
לפני שאגולל פה ממבחר הכוויות שצרבה בית"ר בבשרי, אתחיל דווקא בזיכרון מתוק-חמוץ מלפני 15 שנה, באחד המשחקים היותר טעונים שלי כאוהד.
לאחר חצי עונה מאוד מוצלחת שמיקמה את הפועל ב"ש בתמונת הצמרת (ואף האליפות), סוף חלון ההעברות מביא עימו שבוע סוער לבאר שבע כשעל הפרק מכירתו של אליניב ברדה, אז שחקן בית צעיר ומוכשר, בעונה לא הכי מוצלחת, אך עדיין שחקן אהוב שעם שחרורו הפך לסמל המחאה והמאבק בבעלים דאז אלי זינו.
ביום האחרון של חלון ההעברות, אני זוכר עצמי עולה להתראיין ברדיו דרום לויכוח מול ויקו חדד - ילד נאיבי שממאן לקבל את העדפת הכסף על פני לב המועדון שהחזיק אותנו האוהדים כל כך.
מאוחר יותר באותו ערב צעדנו כ-50 אוהדים מהאימון בוסרמיל אל ביתו של אלי זינו, שהיה ממוקם אז במבואות וילות מצדה. "אליניב נסיך אדום" שרנו וקפצנו במעגלים.
למחרת הייתה לי מתכונת במחשבים שהחלה ב-12:00 (שאליה לא למדתי, אבל הסתדרתי - אל דאגה).
חלון ההעברות הסתיים ב-13:00 ואני זוכר עצמי מגיש את המתכונת מהר, כיוון שהשעה הייתה כבר 13:15 ואני מיהרתי לרוץ למחשב הקרוב במעבדה כדי להיכנס לאתר וואן ולראות את בשורת האיוב. אליניב ברדה נמכר למכבי חיפה וכך למעשה נפער השבר הסורי-אפריקני בין זינו לבין הגרעין הקשה של האוהדים.
באימון הקבוצה למחרת, לפני המשחק מול בית"ר, התמקמנו כ-50 אוהדים מעל מנהרת השחקנים, בטריבונת הנכים המאולתרת, וקראנו קריאות מחאה כנגד השחרור, שרובן מכוונות אל לופא קדוש ז"ל, שנתן יד למהלך המכירה.
האימון ההוא ייזכר לעד כאימון הביצים, בו זרקו חלק מהאוהדים ביצים לעבר המאמן במחאה על המכירה. האימון ההוא כלל כמה רגעים שנחרטו בזכרוני כמו המבט הנדהם של לופא ז"ל נעצר במקום כשביצה מתנפצת מטר מרגליו, השיר "לופא, אין לך ביצים, בגלל זה זרקנו עליך קרטון ביצים" (...) וביציאה מהאצטדיון את אותו לופא מצביע על צחי הרשקוביץ האוהד המסור כעל אחד האוהדים שהשליך עליו ביצים, והוא נעצר ע"י השוטרים כדי להעביר את הלילה במעצר.
אזכור גם אזכור את חיים לוי ז"ל באותו האימון, אוהד שתמיד היה שוחר שלום וכזה שאהב בעיקר לעודד הקבוצה ולא מעבר, אבל באותו אימון הוא היה נסער ובלט כי כאב לו במיוחד.
נעבור למשחק?
כאקט מחאה על השחרור, החליט מועדון האוהדים דאז בראשות דודו עזריה על השבתת העידוד למשך המחצית הראשונה מול בית"ר בטדי. הדעות היו חלוקות, והשביתה נשברה איכשהו במהלך המחצית הראשונה, כשאיציק זוהר מעלה את בית"ר י-ם ל-1-0, והרבה אוהדים הטילו האשמה בשער על שביתת העידוד.
המחצית השניה כבר תיכנס לפנתיאון הבאר שבעי, וגם לזה של אופיר חיים.
אופיר כבש שלושה שערים, כשכל שער שלו מקפיץ אותי לשמיים, אך בו בעת צובט לי מפאת שכחת המחאה של האוהדים, והנה התחושה של "אפשר להמשיך הלאה, לא קרה כלום". אפשר להוסיף לתחושות הקשות גם את האוהד כפיר, שהיה בחור גדול אז, ובכל שער הקפיד לחבק ולמחוץ אותי עד אובדן חמצן. בשער השלישי כבר ברחתי 2 שורות מעלה.
רמיק יז'רסקי חתם את התוצאה כשהוא חוגג ונתלה על המשקוף כמו קופיף. 4-1 היסטורי לב"ש.
לפני שאגולל פה ממבחר הכוויות שצרבה בית"ר בבשרי, אתחיל דווקא בזיכרון מתוק-חמוץ מלפני 15 שנה, באחד המשחקים היותר טעונים שלי כאוהד.
26.1.03 - עונת 2002/3, מחזור 17, בית"ר ירושלים - הפועל ב"ש 4-1
ביום האחרון של חלון ההעברות, אני זוכר עצמי עולה להתראיין ברדיו דרום לויכוח מול ויקו חדד - ילד נאיבי שממאן לקבל את העדפת הכסף על פני לב המועדון שהחזיק אותנו האוהדים כל כך.
מאוחר יותר באותו ערב צעדנו כ-50 אוהדים מהאימון בוסרמיל אל ביתו של אלי זינו, שהיה ממוקם אז במבואות וילות מצדה. "אליניב נסיך אדום" שרנו וקפצנו במעגלים.
למחרת הייתה לי מתכונת במחשבים שהחלה ב-12:00 (שאליה לא למדתי, אבל הסתדרתי - אל דאגה).
חלון ההעברות הסתיים ב-13:00 ואני זוכר עצמי מגיש את המתכונת מהר, כיוון שהשעה הייתה כבר 13:15 ואני מיהרתי לרוץ למחשב הקרוב במעבדה כדי להיכנס לאתר וואן ולראות את בשורת האיוב. אליניב ברדה נמכר למכבי חיפה וכך למעשה נפער השבר הסורי-אפריקני בין זינו לבין הגרעין הקשה של האוהדים.
באימון הקבוצה למחרת, לפני המשחק מול בית"ר, התמקמנו כ-50 אוהדים מעל מנהרת השחקנים, בטריבונת הנכים המאולתרת, וקראנו קריאות מחאה כנגד השחרור, שרובן מכוונות אל לופא קדוש ז"ל, שנתן יד למהלך המכירה.
האימון ההוא ייזכר לעד כאימון הביצים, בו זרקו חלק מהאוהדים ביצים לעבר המאמן במחאה על המכירה. האימון ההוא כלל כמה רגעים שנחרטו בזכרוני כמו המבט הנדהם של לופא ז"ל נעצר במקום כשביצה מתנפצת מטר מרגליו, השיר "לופא, אין לך ביצים, בגלל זה זרקנו עליך קרטון ביצים" (...) וביציאה מהאצטדיון את אותו לופא מצביע על צחי הרשקוביץ האוהד המסור כעל אחד האוהדים שהשליך עליו ביצים, והוא נעצר ע"י השוטרים כדי להעביר את הלילה במעצר.
אזכור גם אזכור את חיים לוי ז"ל באותו האימון, אוהד שתמיד היה שוחר שלום וכזה שאהב בעיקר לעודד הקבוצה ולא מעבר, אבל באותו אימון הוא היה נסער ובלט כי כאב לו במיוחד.
נעבור למשחק?
כאקט מחאה על השחרור, החליט מועדון האוהדים דאז בראשות דודו עזריה על השבתת העידוד למשך המחצית הראשונה מול בית"ר בטדי. הדעות היו חלוקות, והשביתה נשברה איכשהו במהלך המחצית הראשונה, כשאיציק זוהר מעלה את בית"ר י-ם ל-1-0, והרבה אוהדים הטילו האשמה בשער על שביתת העידוד.
שלטי המחאה בטדי
המחצית השניה כבר תיכנס לפנתיאון הבאר שבעי, וגם לזה של אופיר חיים.
אופיר כבש שלושה שערים, כשכל שער שלו מקפיץ אותי לשמיים, אך בו בעת צובט לי מפאת שכחת המחאה של האוהדים, והנה התחושה של "אפשר להמשיך הלאה, לא קרה כלום". אפשר להוסיף לתחושות הקשות גם את האוהד כפיר, שהיה בחור גדול אז, ובכל שער הקפיד לחבק ולמחוץ אותי עד אובדן חמצן. בשער השלישי כבר ברחתי 2 שורות מעלה.
רמיק יז'רסקי חתם את התוצאה כשהוא חוגג ונתלה על המשקוף כמו קופיף. 4-1 היסטורי לב"ש.
תקציר המשחק ההיסטורי
חגיגות האוהדים בטדי לאחר שער היתרון, 2-1. קרדיט: חביב אלבז
המשחק עצמו אמנם הסתיים בניצחון הירואי, אך כפי שהגדיר דודו עזריה אז: "ניצחנו בקרב, אך הפסדנו במלחמה".
דודו הגיש אז את התפטרותו ממועדון האוהדים, והפועל ב"ש מאז אותו משחק הפסידה לא מעט וסיימה את העונה במקום ה-5.
כוויות צורבות
לצד הניצחון הגדול לעיל, וגם ניצחון 4-0 בגארבג' טיים של 2015, נחת זרועה של בית"ר ידע להכות בנו היטב, ובלי רחמים.
1. עונת 1997/8, מחזור 6, בית"ר ירושלים - הפועל ב"ש 2-7
לאחר מחצית מאופסת בטדי, סטפן שאלוי כבש רביעיה תוך 35 דקות ואבוקסיס הוסיף אחד. גוסייב ובניון צימקו, אך בית"ר של אז לא ידעה מנוח וגם בדקות האחרונות הוסיפה עוד 2 מסמרים לארון.
המשחק נערך במהלך שבועיים שייזכרו כשחורים ביותר של הפועל ב"ש ושאול סמדג'ה, שהוציא מרשתו לא פחות מ-26 כדורים תוך שבועיים (הפסד זה בנוסף להפסדים 4-1 ו-10-0 לרודה, 5-4 להפועל חיפה).
תקציר ה-7-2
2. עונת 1997/8, מחזור 21, הפועל ב"ש - בית"ר י-ם 5-2
הפועל ב"ש של הסיבוב השני באותה עונה הייתה תחת אליהו עופר ופסיכולוג נוסף שדימה את השחקנים ללהקת אווזים. בפועל התוצאות היו טובות בהרבה, וגם תחילת המשחק הזה בישרה טובות כשכבר בדקה ה-1 ב"ש עלתה ליתרון מכדור רוחב של דיקוסטנצו שפגע בשחקן בית"ר, הטעה את קורנפיין ואף פצע אותו. בדקה ה-19 בית"ר נשארה ב10 שחקנים אחרי שאבוקסיס (מי אם לא?) בעט בבניון באגרסיביות. המחצית הסתיימה עם 2-0 של דודו חפר, כשהאוהדים שלנו בעננים, ולא יודעים מה מצפה להם...
המחצית השניה הייתה תצוגת תכלית של בית"ר הגדולה. בית"ר עם 10 שחקנים ושוער הנוער דאז (משה גריף) עלתה למחצית השניה בסערה. סביליה עם צמד, ו-3 האישטוואנים שהוסיפו אחד כ"א ביצעו מהפך אדיר.
הפסד מהקשים ומתסכלים שידעתי כאוהד.
תקציר ה-5-2
3. עונת 2004/5, מחזור 6, בית"ר ירושלים - הפועל ב"ש 1-4
בית"ר הבינונית של אלי אוחנה אל מול באר שבע החלשה של אלי גוטמן.
ב-10 שחקנים בית"ר עשתה שמות בהגנת ב"ש, ואבירם ברוכיאן הבקיע שער מחצי מגרש מול מורדי שוורץ האומלל.
4-1 שבישר רבות על הירידה השלישית בתולדותיה של הפועל ב"ש.
תקציר ה-4-1
4. עונת 2010/2011, מחזור 4, בית"ר ירושלים - הפועל ב"ש 1-5
הפועל ב"ש של אותם ימים הייתה אוסף שחקנים חסרי מחוייבות, וכך נראה גם המשחק הזה.
בית"ר ירושלים הפושרת של אורי מלמיליאן הרשיתה חמישיה מול הגנה פתטית של באר שבע.
משחק שזכור לי בעיקר כי לא יכלתי לשאת יותר את מופע הליצנות, ואני שמעולם לא יצאתי לפני שריקת הסיום, בחרתי לעזוב את האצטדיון כך שאת שאגות השמחה של החמישי שמעתי כבר מבחוץ.
אחד הרגעים המבישים ביותר שלי כאוהד, בעיקר לנוכח חוסר האכפתיות של השחקנים.
תקציר ה-5-1
קילר אינסטינקט
מקבץ הנצחונות של בית"ר הובא הנה לא כדי לזרות מלח על פצעיכם האוהדים, אלא כדי להראות במידת מה את ההבדל בינינו לבין בית"ר. בית"ר ירושלים ידעה תמיד להכות בברזל ולא לרחם. לנצח ללא מצפון ולהכות ביריבה ללא דופי.
היא ידעה לעשות זאת תמיד - ובעיקר העונה.
ואילו אנחנו, בדיוק כמו 2 המשחקים מולם: הורגים טורקי - ונחים. עולים ליתרון - ומרפים.
2 תוצאות התיקו העונה מול בית"ר (ובמיוחד הראשונה) היו משחקים שהיה עלינו להכריע. על ה-2-2 בטדי אין מה להכביר, והרי שמול 10 שחקנים עם אינספור הזדמנויות, שהר היה צריך לשפר מעמדו בטבלת מלך השערים ולהוביל אותנו לניצחון משכנע. גם בתיקו בטרנר, ביתרון 1-0, היו לנו מספיק מצבים כדי לגמור את המשחק ולא לתת לאריה של בית"ר להתעורר ולשאוג. כשהוא כבר קם - הוא גם יכל לגבור עלינו.
והפעם? עם כל הכבוד לבית"ר האטרקטיבית ולתחת של בב"ז - הפועל ב"ש, בטח בטרנר, היא קבוצה חזקה יותר.
ההגנה, המשמעת הטקטית והנעת הכדור עולים על אלו של בית"ר וצריכים להכריע את ההתמודדות.
הפעם צריך לשים את כל הנאיביות והרפיון בצד, לא לתת כבוד ליריבה ולנצל את שכרון החושים שלה על מנת לחסל את המשחק.
כמו שאומר השיר (וגם השלט) - "הכל תלוי רק בנו".
"הכל תלוי רק בנו"
חג שמח ואדום שיהיה לכולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה