ואלו תולדות

לקראת משחק העונה החשוב, בחרתי להיזכר ולהזכיר 15 מפגשים מול מכבי, כשהם משקפים את התהליך ואבני הדרך שעברו על הפועל ב"ש ב-15 השנים האחרונות בהתמודדות מול המפלצת הצהובה.

1. בצורת

11 שנים ללא ניצחון ליגה שהחלו משנת 1991, כשאפילו בעונת הגביע המוצלחת זכינו ב-2 הפסדים מול מכבי המדשדשת.

עונת 1995/1996, מחזור 23: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 0-5

23/3/1996, המשחק הראשון בו אני זוכר עצמי כאוהד מתעניין בהפועל ב"ש, יבגני קשנצב משחיל שלישייה, נמני ודריקס מוסיפים שער כל אחד, ומכבי דורסת את באר שבע.

עונת 1996/1997, מחזור 2: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 1-2

מכבי עולה ליתרון, לירון בסיס משווה לבאר שבע, אך חיים חג'ג' מנצח את המשחק בדקה ה-90.

עונת 1996/1997, מחזור 17: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 1-4

אחרי שרצה בצמרת ומכבי מדשדשת, נראה שהגיע הזמן להתגבר על המחסום הפסיכולוגי מול המפלצת הצהובה.

בפועל זה היה מביך.

דריקס העלה ליתרון בדקה ה-63', שיוויון מהיר במספרת מטורפת של אורן סגרון תוך 2 דקות לא עזר אל מול 3 שערי תגובה של מכבי (נמני, חג'ג' ועופר מזרחי). 5 שערים ב-10 דקות.

בחרתי להזכיר את המשחק המר רק כדי להיזכר בשער של סגרון. תלונות לגבי האיכות נא להפנות לאביחי חלק.

עונת 1996/1997, גמר גביע המדינה: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 1-0

אמנם 11 שנות בצורת - אבל זה היה משחק גביע. מספרת של ג'ובאני רוסו מביאה גביע ראשון והיסטורי לבירת הנגב.

2. שבירת המחסום הפסיכולוגי

העונה בה התבצעה קפיצת המדרגה והסכר נפרץ.

עונת 2002/2003, מחזור 2: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 0-1

בעונה בה כולה יזכרו את האבוטגול (וקשה להאשים על כך), אני דווקא אזכור את המחזור השני של אותה עונה.

אחרי 11 שנות בצורת, הפועל ב"ש סופסוף מנצחת את מכבי ת"א. "הזהב השחור", הלא הוא בלסינג קאקו לפי כינויו של לופא קדוש ז"ל, כובש את שער הניצחון לקראת הסיום.

באותו משחק גם למעשה נהגתה השירה המיתולוגית "אלוהים אדום".

חיים ז"ל עם סמי, אהרון ושחר

מרטין היקר בתמונה שנצרבה בזכרוני

"אלוהים אדום"

עונת 2002/2003, מחזור 13: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 3-0

עוד אחת מתצוגות התכלית של לופא ז"ל, עם 10 באר שבעים וקאקו אחד.

אלעד בונפלד, בלסינג קאקו וכמובן האבוטגול סידרו משחק בלתי נשכח, ולמעשה הניצחון האחרון הכי גדול על מכבי ת"א, וכנראה גם הכי גדול אי פעם (יתקנו אותי ההיסטוריונים).

בוני מעלה ל-1-0

בלסינג קאקו מפציץ

האבוטגול

3. לא מפחדים

אחרי שהמחסום נשבר, הגיעו שנים בהם ניצחון על מכבי לא היה מילה גסה, זאת לצד הפסדים ואף תבוסות לפרקים.

להלן הנצחונות הזכורים לטובה.

עונת 2003/2004, מחזור 10: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 3-1 

אופיר חיים עם שלושער הירואי מנצח עבור באר שבע את המשחק.

יקיר זיגרון והכפפות על התופים

צ'יצ'ו בפוזה חושנית, למי שהתגעגע

עונת 2003/2004, מחזור 21: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 0-0

מפגש צמרת בין השתיים. ההר הוליד עכבר, גוטמן העביר את הזמן וגרם גם לי לשרוק בוז בתרעומת.

אבל סרטון יפה כן נותר מהמשחק ההוא.

"קוראים לא לאלימות" שנענה ב"תל אביב עולה באש"

עונת 2009/2010, מחזור 25: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 1-1

אחרי שעזורי "הורד" (במרכאות כפולות ומכופלות, שכן לא היה ולא נברא) מהכביש ואלונה הודיעה שתעזוב, 2,000 באר-שבעים עשו דרכם לבלומפילד למשחק שלא שינה מאום לאותה עונה.

מה משך כל כך הרבה אוהדים לאותו המשחק? יש שרצו להראות לאלונה שהיא טועה והקהל הוא קהל תומך, 

ויש כמוני - שכעסו על אלונה שהעמידה את הקהל הבאר שבעי על קרנות המזבח, והכתימה אותו בתקרית שלא הייתה.

כך או כך, הקהל האדום נתן תצוגת עידוד אדירה שהראתה לכל המדינה מה הוא שווה.

על הדשא מכבי עלתה ליתרון 1-0, ואביתר אילוז השווה מכ-30 מטרים לחיבור, בשערו היפה בקריירה.

הרבה אחרי הסיום, כשכל בלומפילד כבר התרוקן מצהוב, נותרו 2000 באר שבעים שואגים "אלונה, אלונה" וקוראים לה לבוא. על אף הכעס שלי, היה קשה להישאר אדיש למחווה המרגשת והנדירה.

עונת 2010/2011, מחזור 30: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 2-0

משחק מכריע על ההעפלה לפלייאוף האמצעי ולהבטיח הישארות (כשבית"ר משחקת בקרית שמונה).

הפועל ב"ש מול מאור בוזגלו, עולה ליתרון 1-0 בדקה ה-8' משער של עודד גביש.

כשבית"ר ירושלים מובילה גם היא, באר שבע צריכה עוד שער כדי לעלות לפלייאוף העליון.

איברהים בסיט קיבל כדור מול שוער, התבחבש איתו ובמקום לגלגל מול שער חשוף - הוכשל ע"י שטראובר החלש.

שרן ייני שם כפפות וספג פנדל מדוד רביבו - הפועל ב"ש בפלייאוף העליון.

עונת 2012/2013, מחזור 5: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 1-3

סיראז' נסאר, בויאן מרקוביץ' ווויליאם נג'ובו העניקו ניצחון אל מול שיוויון זמני של דאבור (טעות קשה של אג'ידה).

לתקציר

עונת 2013/2014, מחזור 8: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 2-3

טעות של גל אראל סידרה 1-0 לדאבור. סיראז' נסאר בבעיטה חופשית נהדרת השווה (ותודה לחואן פאבלו).

ברדה העלה ל-2-1 עם שער נהדר (עד היום מכבי מבכים נבדל שלא היה) שנתן גושפנקא לשובו של הנסיך, אך דאבור משווה מיד.

כשהכל כבר נראה גולש למתכונת באר שבעית מפוספסת, הגיח דובב גבאי במבצע מרשים וניצח את המשחק, וגרם לי לשבור כסא מקפיצות שמחה.

לתקציר

עונת 2014/2015, מחזור 3: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 2-3

ברדה עם שלושער נפלא מזכיר שגם כדורגל יש לו, באחד המשחקים הגדולים שראה וסרמיל.

4. ידינו על העליונה

אחרי שנים של נחיתות, סופסוף מתהפכות היוצרות.

עונת 2015/2016, מחזור 15: מכבי ת"א - הפועל ב"ש 2-1

השנתיים הקודמות למשחק היו רוויות אכזבות בבלומפילד. הגענו ל-4 מפגשים עם תקוות גדולות. שערי בזק (זהבי, בדש), טעויות שיפוט (בדש, חכמון) וטעויות שחקנים קריטיות (דודזאדה, אלגרבלי) ניפצו אותן 10 דקות מהשריקה.
כל אלו התנקזו לרגע העילאי של ניצחון בבלומפילד.
כבר זכיתי לראות 3 נצחונות על מכבי בבלומפילד, אבל זה לא היה אותו דבר. בפעם הזו זה היה המאני טיים.
אחרי השער המהיר של ברדה, שהיה נקמה על כל שערי הבזק המתסכלים, השער של מליקסון הרים אותי לעננים.
בסיום, אחרי הרבה דקות לחץ ודפיקות לב, אפילו דמעה זלגה מעיניי.
אחרי שנתיים בהם הייתי חוזר לדירה בת"א, לבוש אדום ומבוייש לנוכח האוהדים הצהובים, הפעם זה היה אחרת.
העלייה לקו 10 בדרך למרכז ת"א הייתה מלאת אושר וגאווה, כשהאוטובוס מלא בכ-20 אוהדים צהובים עצובים מביטים.
שמחה לאיד מעולם לא הייתה לגיטימית כל כך.

עונת 2016/2017, מחזור 8: הפועל ב"ש - מכבי ת"א 0-2

במפגש הראשון לעונה זו, סופסוף הגענו פייבוריטים מול מכבי ת"א.

גם ניצחנו בסופו של משחק, אבל עם כל הכבוד לשער היפה של בוזגלו וה-2-0, התצוגה של הקהל בפתיחה ריגשה אותי מאוד. כמה ריגשה? אולי לא פחות משריקת הסיום מול סכנין אשתקד.

חושבים שאני מגזים? אני לא בטוח.

היה משהו מאוד מכונן ברגע הפתיחה בו הוכרזנו כאלופת המדינה אל מול מכבי ת"א. הם לא היו שם כשלקחנו אליפות. באותו יום הם הגיעו לטרנר כדי לראות זאת מקרוב ולהיווכח אל מול העובדה שניסו להדחיק עד כה.

הכל הסתכם לאותם רגעים בהם הוחלף הכיתוב בדרומי, וזו הייתה סגירת מעגל עבורי.

5. נטילת ההגמוניה?

הפרטים בפוסט הבא.